אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְּרִבִּי מַתָּנְיָת. תִּיפְתָּר שֶׁמֵּתוּ וְלֹא מֵיאֵנוּ. דְּמַתְנִיתָא. כָּל הַיְּכוֹלָה לְמָאֵן וְלֹא מֵיאֵינָה צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. כֵּן מַתְנִיתָא. כָּל הַיְּכוֹלָה לְמָאֵן וְלֹא מֵיאֵנָה וּמֵתָה צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. אֲפִילוּ תֵימַר בְּקַייֶמֶת. תִּיפְתָּר שֶׁאֵין שָׁם יָבָם אַחֵר אֶלָּא אָבִיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
אפי' תימר בקיימת. ולא קשיא על ר''י דמיירי שאין שם יבם אלא אביה ומש''ה צרת' לא מתייבמת משום דבשעת נפילה נראית כצרת בתו וכדרמי בר יחזקאל בבלי י''ג:
כל כו'. כלומר האי ולא מיאנה מפרשינן שמתה אבל אם היא קיימת יכולה למאן השתא:
דמתני' אמרה גרסינן:
ומשני ר' יודן מתני' תיפתר בשמתו ולא מיאנו:
הלכה: הֲרֵי אֵילּוּ פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַייִבּוּם כול'. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְמֵאֵנֶת הִיא בְּיָבָם לַעֲקוֹר זִיקַת הַמֵּת לְהַתִּיר צָרָה לְאָבִיהָ וְכַלָּה לְחָמִיהָ. רַב וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אֵינָהּ מְמֵאֵנֶת בְּיָבָם לַעֲקוֹר זִיקַת הַמֵּת לְהַתִּיר צָרָה לְאָבִיהָ וְכַלָּה לְחָמִיהָ. 6a רַב וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים בְּבַעַל. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹמֶרֶת. אֵי אֶיפְשִׁי לֹא בְנִישּׂוּאֵיךְ וְלֹא בְנִישּׂוּאֵי אָחִיךְ. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהִיא עוֹקֶרֵת. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּאוֹמֶרֶת. אֵיפְשִׁי בְנִישּׂוּאִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּאוֹמֶרֶת. אֵי אֶיפְשִׁי לֹא בְנִישּׂוּאֵיךְ וְלֹא בְנִישּׂוּאֵי אָחִיךְ. רַב וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בְּאוֹמֶרֶת. אֵי אֶיפְשִׁי בְנִישּׂוּאֵיךְ אֲבָל בְּנִישּׂוּאֵי אָחִיךְ רוֹצָה אֲנִי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. וְכוּלָּן אִם מֵתוּ אוֹ מֵיאֵינוּ אוֹ נִתְגָּֽרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַיילוֹנִיוֹת צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. נִתְגָּֽרְשׁוּ וְלֹא הִימֶּינּוּ. וְדִכְוָותָהּ מֵיאֵינוּ הִימֶּינּוּ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא כֵן. אִם מֵיאֵינוּ אוֹ נִתְגָּֽרְשׁוּ בְחַיֵי הַבַּעַל צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. לְאַחַר מִיתַת הַבַּעַל צָרוֹתֵיהֶן חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְייַבְּמוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
תני ר''ח כן גרסי'. בתוספת' ריש פ' א' דתני נמי הכי דדוקא אם מיאנו בחיי הבעל כו' וזה הכל מהקושי' דאלמא אינה יכולה לעקור זיקתו:
מתני' פליגא כו'. וקתני מיאנו דומי' דנתגרשו:
נתגרשו ולא הימנו. בתמי' דע''כ דהימנו ודכוות' מיאנו הימנו אבל לא ביבם וקשי' לר''י:
גמ'. ר' יוחנן אמר כו' הך סוגיא גרסינן לקמן ריש פ' ב''ש ושם הגי' עיקר עם מה שהגהתי מכאן מריש הסוגי':
ממאנת היא ביבם. אם לא מיאנה בבעלה יכולה עדיין למאן ביבם לעקור הזיקה ולהתיר הצרה דלמפרע לאו צרת ערוה היא:
וכלה לחמי'. אממאנת נכרית קאי דמותרת לאביו כשתמאן ביבם:
אינה ממאנת. ולקמי' מפרש במאי פליגי:
כב''ש. דאמר לקמן ריש פ' י''ג דממאנת בבעל ולא ביבם ורב ור''ל דלא כב''ה בתמי':
ומשני דהכא במילתא אחריתא פליגי וכ''ע אליבא דב''ה כדמפרש ואזיל דמה אנן קיימין פלוגתייהו אם באומרת כו' כל עמא מודיי שהיא עוקרת גרסינן דהא אומרת ולא בנישואי אחיך ועוקרת הזיקה והיינו כעולא דאמר בבבלי ק''ז דממאנת ביבם לב''ה ואפי' לא עשה בה מאמר אלא אף לזיקתו:
אלא כן אנן קיימין. פלוגתייהו באומרת אי איפשי גרסינן דאומרת סתם אי איפשי בנישואין:
דר''י אמר כאומרת כו'. דמסתמא אמדינין דעתה שנתכוונה ג''כ לעקור זיקתה מנישואי אחיו שמת. ורב ור''ל סברי דכאומרת אי איפשי בנישואיך לבד אבל בנישואי אחיך רוצה אני. כלומר אם הי' קיים הייתי רוצה בנישואיו וזיקתה קיימת:
רִבִּי יוֹנָה אָמַר. בִּלְבַד מִן הָאֵירוּסִין. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. אַף מִן הַנִּישּׂוּאִין. בְּמַחֲזֵירָה תִנְיָנָא חָזַר בּוֹ רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי פִּינְחָס. לֹא כֵן אִלְּפָן רִבִּי. מִן הַנִּישּׂוּאִין. אָמַר לֵיהּ. וְהִיא קְבוּעָה גַּבָּךְ כְּמַסְמֵרָא.
Pnei Moshe (non traduit)
והיא כו'. יתד היא שלא תמוט בתמי':
לא כן למדנו רבינו. דאפי' מן הנישואין:
במחזירה תנינה. כלומר במהדורא בתרא של רבי יוסי חזר מדבריו:
אף מן הנישואין. והכיר בה אפ''ה צרתה מותרת כדמפרש לקמן:
בלבד מן האירוסין. לאו אמיאון קאי דהא פלוגתא דב''ש וב''ה היא לקמן פ' י''ג אלא אאיילונית קאי. וה''פ דר' יונה קאמר דדוקא שנמצאו איילונית מן האירוסין כלומר שמת אחיו קודם שנשאה דאיכא למימר שלא הכיר בה שהיא איילוני' והוי מקח טעות והילכך צרתה מותרת אבל אם נשאה אמרינן דמסתמא הכיר בה כדאמרי' בכתובו' חזקה אין אדם שותה בכוס אא''כ בודקו ונתרצה בה והרי היא אשתו וצרת' אסורה וכרב אסי לעיל בהא דמוקי למתני' בשלא הכיר בה:
אָמַר רִבִּי זְעוּרָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. יֵאוּת אָמַר רִבִּי יוֹסֵי עַד לֹא יַחֲזוֹר בָּהּ. אִילּוּ בִתּוֹ מִן הַנִּישּׂוּאִין בְּלֹא אַיילוֹנִית צָרָתָהּ אֲסוּרָה. מִפְּנֵי שֶׁנִּיתּוֹסַף לָהּ אַיילוֹנִית צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. אָמַר לֵיהּ. אַיילוֹנִית כְּמִי שֶׁאֵינָהּ בָּעוֹלָם. אִילּוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת אַחַת אַיילוֹנִית וְאַחַת שֶׁאֵינָהּ אַיילוֹנִית וּבָא הַיָּבָם וְחָלַץ לָהּ וּבָא עָלֶיהָ. שֶׁמָּא פָטַר בַּחֲבֵרָתָהּ כְּלוּם. 6b הֲוֵי אַיילוֹנִית כְּמִי שֶׁאֵינָהּ בָּעוֹלָם.
Pnei Moshe (non traduit)
הוי. ע''כ איילונית כו' כלומר כיון שאין ביאתה או חליצתה פוטרת צרתה אעפ''י שאינה ערוה נמצאת שאין זיקה עליה כלל והויא לה הכא צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה ומותרת. וכן מסיק בבלי י''ב דאפי' הכיר בה צרתה מותרת:
קומי. לפני ר' מנא:
יאות. שפיר אמר ר' יוסי השתא דבשלא הכיר בה מיירי:
עד לא יחזור בה. בתמיה. כלומר דאת מתמה עוד על שחזר מדבריו. א''נ דכולא מילתא בלשון תמי' היא על תחלת דבריו של ר' יוסי דמה אלו בתו מן הנישואין כו' צרתה מותרת בתמיה אלא דע''כ בשלא הכיר בה מיירי וטעמא דמקח טעות הוי ולא הוי כצרת בתו:
א''ל. לעולם אפי' מן הנישואין והכיר בה דאיילונית כמי שאינה בעולם דמה אלו כו':
שמא פטר בחברתה כלום. בתמיה. דהרי לאו בת חליצה ויבום היא:
בתו. דקתני במתני' שמיאנה ובתו ממאנת בתמי'. שהרי נישואי תורה היא כו'. אם אביה השיאה וגיטא בעיא ואם היא קדשה נפשה אפי' מיאון אינה צריכה:
בִּתּוֹ. וּבִתּוֹ מְמֵאֶנֶת. וְלֹא כְנִישּׂוּאֵי תוֹרָה הִיא. אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תִּיפְתָּר בִּקְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּֽרְשָה. שֶׁהִיא כִיתוֹמָה בְחַיֵי אָבִיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
ומשני ר' הונה תיפתר כו'. דכיון שנישאת אין לאביה רשות בה ואח''כ קדשה היא את עצמה לאחי אביה ויוצאת במיאון. והכין מפרק לה בבלי פ' האיש מקדש מ''ד:
רִבִּי אָחָא רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין קְטַנָּה יוֹלֶדֶת. דִּלֹא כֵן תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִיל וּתְמֵאֵן בְּבַעֲלָהּ וְתַתִּיר צָרָתָהּ לְחַתְנָהּ. כַּלָּתוֹ שֶׁל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מֵיאֵנָה וּבְנָהּ עַל כְּתֵיפָהּ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. תַּנֵּי. עַד אֵימָתַי הַבַּת מְמֵאֶנֶת. עַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. עַד שֶׁיַּרְבֶּה הַשָּׁחוֹר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַכַּף. רִבִּי זְעוּרָא רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַכַּף וִיהֵא הַשָּׁחוֹר רָבָה עַל הַלָּבָן.
Pnei Moshe (non traduit)
זאת אומרת. אמתני' קאי דקתני ואי את יכול לומר בחמותו כו' שאין קטנה יולדת:
דלא כן. דאל''כ תמתין עד שתגדיל ותמאן כו' כלומר שתמאן בקטנות' ותמתין עד שתגדיל ותאמר רוצה אני במיאוני' ראשונים דס''ל להאי תלמודא דחיישינן שמא תחזור משתגדיל וכשמואל בבלי ק''ז:
כלתו כו'. ובבבלי נדה נ''ב גריס בתו כלו' דר''י פליג דס''ל דאפי' בקידושי קטנות יכולה היא למאן אחר שילדה וכדמוכח שם דלאו דוקא בקידושי טעות הוא הא דאמרי' בעלמא אליב' דר''י דממאנ'. ולא מיתוקמא מתני' דהכא כוותי':
אמרו דבר א'. כדתני בברייתא דלקמי' עד אימתי כו' והובאה בבבלי שם. כלומר דלר' יודה עד שירבה השחור והיינו בריבוי שערות ואפשר לה שכבר ילדה וכן לר''ש דאמר עד שתתפשט הכף וכן גריס לה בתוספתא נדה פ''ו דברי ר''ש גבי מיאון ובבבלי יוצא דופן מ''ז תני לה גבי סימני בגרות עד שתתמעך הכף והוא מקום תפוח למעלה מאותו מקום כיון שמתגדלת מתמעך והולך:
ויהא השחור רבה. דתרווייהו בעינן ולפעמים משכחת לה זה בלא זה:
על הלבן. כן היא גי' התוס' שם לבן הוא הבשר:
רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי לָֽעֲזָר בְשֵׁם רִבִי הוֹשַׁעְיָה. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יַסָּא. אָמַר. אֵיזְלוֹן לְגַבֵּי רִבִּי אַבָּהוּ דְּאִית לֵיהּ אוּלְפָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. אֲנָן לֵית לָן אוּלְפָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. רִבִּי חֲנִינָה אָמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְצִיפּוֹרַייָא. אַתּוּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. וְלֵית הִיא כֵן. מַאי כְדוֹן. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מוֹדֵיי רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם נִבְעֲלָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת שֶׁאֵין יְכוֹלָה לְמֵאֵין. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מוֹדֵיי רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם נִתְקַדְּשָׁה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת שֶׁאֵינָה יְכוֹלָה לְמֵאֵין. עַל דַּעתֵיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָה דְאָמַר. נִתְקַדְּשָׁה מִשֶׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת. הָא אִם נִתְקַדְּשָׁה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת וְנִבְעֲלָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְּׁתֵי שְׂעָרוֹת יְכוֹלָה הִיא לְמֵאֵין. נִיחָא. עַל דַעְתִּין דַּחֲבֵרַיָּא דְּאִינּוּן אָֽמְרִין. נִבְעֲלָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת. הָא אִם נִבְעֲלָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת יְכוֹלָה הִיא לְמֵאֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
לציפורייא. לאנשי ציפורי:
הלכה כר' יודה. והיינו מה דאמר לעיל דר''י ור' ישמעאל אמרו דבר א' דאפילו אחר שילדה:
ולית היא כן. דלא אמר ר' חנינה הכי וכדמסיק:
מאי כדון. מאי טעמא משום דפליגי חברייא בני הישיבה ור''ז בהא:
שאם נבעלה כו'. דהך ביאה הוי קידושין גמורין שהרי גדולה היא ובידה לקדש עצמה וכן אמר בבבלי שם לר''י:
על דעתי' כו' השתא מסיק למילתי' דר' יוחנן דבשלמא ע''ד דר''ז דאמר בנתקדשה בגדלות תליא מילתא אבל אם נתקדשה בקטנותה אעפ''י שנבעלה לאחר מכאן ממאנת דאמרינן על דעת קידושי הראשונים הוא בועל ולא נתכוין לחזור ולקדשה:
ניחא. דשפיר משכחת לה דילדה וחי' היא וממאנת לר''י:
על דעתין דחברייא כו'. אלא אליבא דידהו דבנבעלה תליא מילתא לר''י ואינה יכולה למאן אם לא שנבעלה קודם שהביאה ב' שערות:
דאית לי' אולפן. שהוא מקובל כן:
הלכה כר''י. וכן אמר ריב''ל:
וְזֶה אֵימָתַי. עִיבֵּרָה וְיָֽלְדָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת. וְחָיָה הִיא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי רְדִיפָא רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. אִיתָא. עִיבֵּרָה וְיָֽלְדָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת הִיא וּבְנָהּ מֵתִים. מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת הִיא וּבְנָהּ חַייִם. עִיבֵּרָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת וְיָֽלְדָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת הִיא חָיָה וּבְנָהּ מַת. מַאי כְדוֹן. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי יוּדָה. עַד שֶׁיַּרְבֶּה שָׁחוֹר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. עַל תְּנַאי קִידּוּשׁ הָרִאשׁוֹן וּבָעַל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוּדָה. דְּאָֽמְרֵי. בַּסִּימָנִין הַדָּבָר תָּלוּי. נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דּוּ אָמַר. לִכְשֶׁיּוֹסִיף בָּהּ קִנְייָן אֶחָד. מֵעַתָּה אֲפִילוּ גְדוֹלָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. וְכֵינִי. אֶלָּא כְדֵי שֶׁלֹּא יִתְפָּֽרְצוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּזִימָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
וזה אימת כו'. כלומר דע''כ עיברה קודם ב' שערות דאז תוכל למאן והא דנקט וילדה לאו דוקא אלא משום דמסיק הקושיא וחי' היא כלומר דשתיהן ודאי לא מצית אמרת דהא לאו חי' היא ואם ילדה לאחר מכאן עכ''פ בנה מת וכדלקמן:
וחי' היא. בתמי' ולא משכחת לה דתמאן לאחר שתלד:
לא כן אמר ר' רדיפא כו'. דגבול יש לה:
איתא עיברה. אשה שנתעברה כו':
משהביאה כו'. וזהו לאחר הזמן דרבה בר ליואי בבלי פירקין י''ב וכן פי' התוספות שם. ואע''ג דמשכחת לה שעיברה קודם ב' שערות וילדה לאחר מכאן דהיא חיה. משום דעיקר הקושי' על הא דאמר לעיל דר''י כר' ישמעאל דאפי' בנה על כתיפה ממאנת וזה לא משכחת לה לחברייא אליבא דר' יודה. ומשמע מהכא דס''ל דתוך הזמן היא ובנה מתים ודאי אבל בבבלי שם עלה דמקשי על רב ביבי מחמותו דמתני' מסיק דשמא תמות וחמותו אי אתה מוצא כו' שכבר ילדה ובנים הרי הן כסימנין כדפרישי' במתני':
מאי כדון. היכי מפרשי' השתא אליבא דחברייא הא דאמרן לעיל אמרו דבר א':
ה''ג ר' ישמעאל כר' יודה עד שירבה שחור כר''ש כו'. כלו' הא דאמרי' דאמרו דבר אחד לאו דר' יודה סבר להא דר' ישמעאל דאפי' בנה על כתיפ' כו' אלא ר' ישמעאל הוא דסבר כר' יודה וכר''ש בזה דאפי' נתגדלה יכולה היא למאן על קידושי קטנות כדמפרש טעמא דאמרי' על תנאי קידושי הראשון הוא בועל וכדלעיל:
והשתא פריך אבריית' דלעיל על דעתי' כו' ניחא. דקבעו חכמים זמן עד שתביא סימנין הללו דאז גדולה היא ואינה יכולה למאן ואפי' לר''י אפשר נמי דלא ס''ל דאף בגדלותה תמאן דעל דעת קידושי ראשון כו' אלא דלא מיקרי גדולה עד שירבה השחור:
ע''ד כו'. אלא לר''ש דאמר עד שתתפשט הכף ואפי' לאחר שריבה השחור דודאי גדולה היא וטעמי' דעל קידושי הראשון הוא בועל כדמסיק:
דו אמר. כמו דאמר:
לכשיוסיף בה קנין אחר. כלומר הא דאמרן עד שתתפשט א''כ מעתה אפי' גדולה היא תוכל למאן לעולם על קידושי קטנות בתמי':
וקאמר ר' יצחק וכיני. כן הדבר באמת לר''ש אלא שתיקנו תכמים זה הזמן כדי שלא יתפרצו כו' ואם היא גדולה כ''כ אינה יכולה למאן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source