Yevamoth
Daf 6a
הלכה: הֲרֵי אֵילּוּ פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן וְצָרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַייִבּוּם כול'. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְמֵאֵנֶת הִיא בְּיָבָם לַעֲקוֹר זִיקַת הַמֵּת לְהַתִּיר צָרָה לְאָבִיהָ וְכַלָּה לְחָמִיהָ. רַב וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. אֵינָהּ מְמֵאֵנֶת בְּיָבָם לַעֲקוֹר זִיקַת הַמֵּת לְהַתִּיר צָרָה לְאָבִיהָ וְכַלָּה לְחָמִיהָ. 6a רַב וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים בְּבַעַל. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹמֶרֶת. אֵי אֶיפְשִׁי לֹא בְנִישּׂוּאֵיךְ וְלֹא בְנִישּׂוּאֵי אָחִיךְ. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהִיא עוֹקֶרֵת. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּאוֹמֶרֶת. אֵיפְשִׁי בְנִישּׂוּאִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּאוֹמֶרֶת. אֵי אֶיפְשִׁי לֹא בְנִישּׂוּאֵיךְ וְלֹא בְנִישּׂוּאֵי אָחִיךְ. רַב וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בְּאוֹמֶרֶת. אֵי אֶיפְשִׁי בְנִישּׂוּאֵיךְ אֲבָל בְּנִישּׂוּאֵי אָחִיךְ רוֹצָה אֲנִי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. וְכוּלָּן אִם מֵתוּ אוֹ מֵיאֵינוּ אוֹ נִתְגָּֽרְשׁוּ אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַיילוֹנִיוֹת צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. נִתְגָּֽרְשׁוּ וְלֹא הִימֶּינּוּ. וְדִכְוָותָהּ מֵיאֵינוּ הִימֶּינּוּ. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא כֵן. אִם מֵיאֵינוּ אוֹ נִתְגָּֽרְשׁוּ בְחַיֵי הַבַּעַל צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת. לְאַחַר מִיתַת הַבַּעַל צָרוֹתֵיהֶן חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְייַבְּמוֹת.
Traduction
R. Yohanan dit (45)Cf. ci-après, (13, 1) ( 136b).: une mineure peut refuser le beau-frère (si même elle n'avait pas refusé le mari défunt) de façon à se dégager ainsi de l'alliance qui lui incombe par relation avec le défunt, puis (comme conséquence) mettre l'adjointe dans l'état libre d'épouser le père de ladite veuve, ou rendre à une belle-fille la faculté d'épouser un beau-père. Rav et R. Simon b. Lakish disent tous deux que ce refus ne peut pas avoir lieu, et (par suite) lesdites conséquences pour l'adjointe ou la belle-fille n'auront pas non plus lieu d'être. Est-ce à dire que Rav et R. Simon b. Lakish suivent l'avis de l'école de Shammaï, qui permet seulement à une mineure de refuser le mari (non le beau-frère par lévirat)? -Non, la discussion porte sur un autre point; car, lorsque la mineure a dit au mari: '' Je ne veux ni de ton mariage ni de celui de tes frères '', tous s'accordent à reconnaître qu'à la mort du mari, toute parenté d'alliance se trouve supprimée (avec les conséquences qui en résultent); mais il y a désaccord lorsque cette femme a déclaré (vaguement) ne pas vouloir du mariage: R. Yohanan est d'avis qu'elle doit avoir déclaré formellement ne vouloir épouser ni le premier mari, ni ses frères (pour être dégagée de tout lien en devenant veuve); selon Rav et R. Simon b. Lakish, au contraire, elle a repoussé le mari seul par son refus, mais elle n'a pas refusé le beau-frère (elle reste donc engagée par le lévirat envers lui). Est-ce que notre Mishna ne contredit pas l'avis de R. Yohanan? Il y est dit: '' Si une femme de l'une des quinze classes meurt avant son mari, ou le refuse lors de sa majorité, ou si elle a été répudiée, ou a été reconnue stérile, les adjointes sont admises à bénéficier du lévirat. '' Or, comme le refus est l'équivalent de la répudiation, et que celle-ci a forcément lieu vis à vis du mari, le refus ne s'adresse-t-il pas au même? Et de même R. Hiya n'a-t-il pas enseigné explicitement si le refus ou la répudiation ont eu lieu, dès le vivant du mari les femmes adjointes deviennent (de ce fait) libres à l'avenir; mais, après la mort du mari (au cas où le refus possible n'a pas été exprimé), les adjointes procèdent au déchaussement, mais n'épousent pas le beau-frère?
Pnei Moshe non traduit
גמ'. ר' יוחנן אמר כו' הך סוגיא גרסינן לקמן ריש פ' ב''ש ושם הגי' עיקר עם מה שהגהתי מכאן מריש הסוגי':
ממאנת היא ביבם. אם לא מיאנה בבעלה יכולה עדיין למאן ביבם לעקור הזיקה ולהתיר הצרה דלמפרע לאו צרת ערוה היא:
וכלה לחמי'. אממאנת נכרית קאי דמותרת לאביו כשתמאן ביבם:
אינה ממאנת. ולקמי' מפרש במאי פליגי:
כב''ש. דאמר לקמן ריש פ' י''ג דממאנת בבעל ולא ביבם ורב ור''ל דלא כב''ה בתמי':
ומשני דהכא במילתא אחריתא פליגי וכ''ע אליבא דב''ה כדמפרש ואזיל דמה אנן קיימין פלוגתייהו אם באומרת כו' כל עמא מודיי שהיא עוקרת גרסינן דהא אומרת ולא בנישואי אחיך ועוקרת הזיקה והיינו כעולא דאמר בבבלי ק''ז דממאנת ביבם לב''ה ואפי' לא עשה בה מאמר אלא אף לזיקתו:
אלא כן אנן קיימין. פלוגתייהו באומרת אי איפשי גרסינן דאומרת סתם אי איפשי בנישואין:
דר''י אמר כאומרת כו'. דמסתמא אמדינין דעתה שנתכוונה ג''כ לעקור זיקתה מנישואי אחיו שמת. ורב ור''ל סברי דכאומרת אי איפשי בנישואיך לבד אבל בנישואי אחיך רוצה אני. כלומר אם הי' קיים הייתי רוצה בנישואיו וזיקתה קיימת:
מתני' פליגא כו'. וקתני מיאנו דומי' דנתגרשו:
נתגרשו ולא הימנו. בתמי' דע''כ דהימנו ודכוות' מיאנו הימנו אבל לא ביבם וקשי' לר''י:
תני ר''ח כן גרסי'. בתוספת' ריש פ' א' דתני נמי הכי דדוקא אם מיאנו בחיי הבעל כו' וזה הכל מהקושי' דאלמא אינה יכולה לעקור זיקתו:
אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְּרִבִּי מַתָּנְיָת. תִּיפְתָּר שֶׁמֵּתוּ וְלֹא מֵיאֵנוּ. דְּמַתְנִיתָא. כָּל הַיְּכוֹלָה לְמָאֵן וְלֹא מֵיאֵינָה צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. כֵּן מַתְנִיתָא. כָּל הַיְּכוֹלָה לְמָאֵן וְלֹא מֵיאֵנָה וּמֵתָה צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. אֲפִילוּ תֵימַר בְּקַייֶמֶת. תִּיפְתָּר שֶׁאֵין שָׁם יָבָם אַחֵר אֶלָּא אָבִיהָ.
Traduction
R. Judan, père de R. Mathnia (46)Toutes les éditions du Talmud de Jérusalem, depuis la première (Venise, 1523) jusqu'à la dernière (Jitomir, 1867), ont ici le mot Mathnitha (enseignement ou Mischna), par prolongement (erroné) du mot Mathni‰, que restitue avec raison l'édition de Krotoschin (1865)., répond que l'on peut expliquer l'opinion de R. Hiya dans l'hypothèse où par suite de la mort de la femme (après celle du mari) le refus n'a pas eu lieu. Or, une Mishna dit (ci-après, § 4): '' Si une fille mineure, malgré la faculté qu'elle en avait, n'a pas refusé son fiancé, l'adjointe ne devient libre (au décès de cet homme) qu'en opérant le déchaussement du beau-frère, mais elle ne pourra pas l'épouser ''; et il faut entendre par cette faculté de refuser dont la femme n'a pas usé, le cas de décès; c'est en ce cas que l'adjointe procède au déchaussement, mais n'épouse pas. R. Abba Maré dit: il peut même s'agir du cas où la femme vit, seulement elle se trouve n'avoir pas d'autre beau-frère que son père (cette cause de dispense rejaillit sur l'adjointe).
Pnei Moshe non traduit
ומשני ר' יודן מתני' תיפתר בשמתו ולא מיאנו:
דמתני' אמרה גרסינן:
כל כו'. כלומר האי ולא מיאנה מפרשינן שמתה אבל אם היא קיימת יכולה למאן השתא:
אפי' תימר בקיימת. ולא קשיא על ר''י דמיירי שאין שם יבם אלא אביה ומש''ה צרת' לא מתייבמת משום דבשעת נפילה נראית כצרת בתו וכדרמי בר יחזקאל בבלי י''ג:
רִבִּי יוֹנָה אָמַר. בִּלְבַד מִן הָאֵירוּסִין. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. אַף מִן הַנִּישּׂוּאִין. בְּמַחֲזֵירָה תִנְיָנָא חָזַר בּוֹ רִבִּי יוֹסֵי. אָמַר לֵיהּ רִבִּי פִּינְחָס. לֹא כֵן אִלְּפָן רִבִּי. מִן הַנִּישּׂוּאִין. אָמַר לֵיהּ. וְהִיא קְבוּעָה גַּבָּךְ כְּמַסְמֵרָא.
Traduction
R. Yona dit: l'opinion de notre Mishna au sujet de la femme reconnue stérile est applicable au cas où il y a eu seulement des fiançailles (suivies de la mort du frère, et alors l'adjointe est libre). R. Yossa dit: la Mishna admet ce cas même s'il y a eu mariage effectif (suivi de décès du mari). Dans un seconde conférence sur cette question (lorsqu'on revint à ce sujet), R. Yossa renonça à son avis. -Mais, lui dit R. Pinhas, ne nous as-tu pas enseigné, notre maître, qu'il en est ainsi même si le mariage a eu lieu? Je vois avec plaisir, répondit R. Yossa, que mon avis est fixé dans ta tête comme un clou (mais j'y renonce).
Pnei Moshe non traduit
בלבד מן האירוסין. לאו אמיאון קאי דהא פלוגתא דב''ש וב''ה היא לקמן פ' י''ג אלא אאיילונית קאי. וה''פ דר' יונה קאמר דדוקא שנמצאו איילונית מן האירוסין כלומר שמת אחיו קודם שנשאה דאיכא למימר שלא הכיר בה שהיא איילוני' והוי מקח טעות והילכך צרתה מותרת אבל אם נשאה אמרינן דמסתמא הכיר בה כדאמרי' בכתובו' חזקה אין אדם שותה בכוס אא''כ בודקו ונתרצה בה והרי היא אשתו וצרת' אסורה וכרב אסי לעיל בהא דמוקי למתני' בשלא הכיר בה:
אף מן הנישואין. והכיר בה אפ''ה צרתה מותרת כדמפרש לקמן:
במחזירה תנינה. כלומר במהדורא בתרא של רבי יוסי חזר מדבריו:
לא כן למדנו רבינו. דאפי' מן הנישואין:
והיא כו'. יתד היא שלא תמוט בתמי':
Yevamoth
Daf 6b
אָמַר רִבִּי זְעוּרָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. יֵאוּת אָמַר רִבִּי יוֹסֵי עַד לֹא יַחֲזוֹר בָּהּ. אִילּוּ בִתּוֹ מִן הַנִּישּׂוּאִין בְּלֹא אַיילוֹנִית צָרָתָהּ אֲסוּרָה. מִפְּנֵי שֶׁנִּיתּוֹסַף לָהּ אַיילוֹנִית צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. אָמַר לֵיהּ. אַיילוֹנִית כְּמִי שֶׁאֵינָהּ בָּעוֹלָם. אִילּוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת אַחַת אַיילוֹנִית וְאַחַת שֶׁאֵינָהּ אַיילוֹנִית וּבָא הַיָּבָם וְחָלַץ לָהּ וּבָא עָלֶיהָ. שֶׁמָּא פָטַר בַּחֲבֵרָתָהּ כְּלוּם. 6b הֲוֵי אַיילוֹנִית כְּמִי שֶׁאֵינָהּ בָּעוֹלָם.
Traduction
R. Zeira dit aussi devant R. Mena due R. Yossa avait exprimé une opinion bien fondée avant d'y avoir renoncé; puisque si c'était sa fille, après le mariage accompli, bien qu'il ne s'agisse pas d'une femme stérile, l'adjointe serait interdite, est-ce à dire que si la particularité d'être stérile se joint à ce degré de parenté, l'adjointe pourrait épouser le beau-frère? -C'est que, fut-il répondu, la femme stérile est comme si elle n'avait pas existé (et comme son mariage ne compte pas, l'adjointe n'est pas engagée et devient libre). Ainsi, lorsque quelqu'un se trouve en présence de deux belles-sœurs veuves, dont l'une est stérile et l'autre ne l'est pas, et que le beau-frère se laisse déchausser par la première ou l'épouse, elle ne libère certes pas l'adjointe, parce qu'elle est supposée ne pas exister (et sa présence est sans effet).
Pnei Moshe non traduit
קומי. לפני ר' מנא:
יאות. שפיר אמר ר' יוסי השתא דבשלא הכיר בה מיירי:
עד לא יחזור בה. בתמיה. כלומר דאת מתמה עוד על שחזר מדבריו. א''נ דכולא מילתא בלשון תמי' היא על תחלת דבריו של ר' יוסי דמה אלו בתו מן הנישואין כו' צרתה מותרת בתמיה אלא דע''כ בשלא הכיר בה מיירי וטעמא דמקח טעות הוי ולא הוי כצרת בתו:
א''ל. לעולם אפי' מן הנישואין והכיר בה דאיילונית כמי שאינה בעולם דמה אלו כו':
שמא פטר בחברתה כלום. בתמיה. דהרי לאו בת חליצה ויבום היא:
הוי. ע''כ איילונית כו' כלומר כיון שאין ביאתה או חליצתה פוטרת צרתה אעפ''י שאינה ערוה נמצאת שאין זיקה עליה כלל והויא לה הכא צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה ומותרת. וכן מסיק בבלי י''ב דאפי' הכיר בה צרתה מותרת:
בתו. דקתני במתני' שמיאנה ובתו ממאנת בתמי'. שהרי נישואי תורה היא כו'. אם אביה השיאה וגיטא בעיא ואם היא קדשה נפשה אפי' מיאון אינה צריכה:
בִּתּוֹ. וּבִתּוֹ מְמֵאֶנֶת. וְלֹא כְנִישּׂוּאֵי תוֹרָה הִיא. אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. תִּיפְתָּר בִּקְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּרְשָׁה. שֶׁהִיא כִיתוֹמָה בְחַיֵי אָבִיהָ.
Traduction
Comment une fille mineure peut-elle refuser un fiancé proposé par son père? N'est-ce pas un mariage valable par la Loi, comme il est dit (Dt 22, 16): j'ai donné ma fille à cet homme? R. Houna, au nom de R. Simon b. Lakish, répond: il s'agit d'une mineure qui, après avoir été mariée par son père, a été répudiée par son premier mari; elle est alors comme orpheline du vivant de son père (et peut refuser un second fiancé).
Pnei Moshe non traduit
ומשני ר' הונה תיפתר כו'. דכיון שנישאת אין לאביה רשות בה ואח''כ קדשה היא את עצמה לאחי אביה ויוצאת במיאון. והכין מפרק לה בבלי פ' האיש מקדש מ''ד:
רִבִּי אָחָא רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין קְטַנָּה יוֹלֶדֶת. דִּלֹא כֵן תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִיל וּתְמֵאֵן בְּבַעֲלָהּ וְתַתִּיר צָרָתָהּ לְחַתְנָהּ. כַּלָּתוֹ שֶׁל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מֵיאֵנָה וּבְנָהּ עַל כְּתֵיפָהּ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. תַּנֵּי. עַד אֵימָתַי הַבַּת מְמֵאֶנֶת. עַד שֶׁתָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. עַד שֶׁיַּרְבֶּה הַשָּׁחוֹר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַכַּף. רִבִּי זְעוּרָא רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. עַד שֶׁתִּתְפַּשֵּׁט הַכַּף וִיהֵא הַשָּׁחוֹר רָבָה עַל הַלָּבָן.
Traduction
R. Aha ou R. Hanina dit au nom de R. Simon b. Lakish: de ce qu'aux termes de notre Mishna, '' on ne saurait appliquer à une belle-mère, etc., les raisons de stérilité ou de refus '', il résulte la preuve qu'une fille mineure ne peut pas enfanter; sans quoi (si elle le pouvait), elle attendrait qu'elle ait grandi (soit devenue majeure), puis refuserait son mari, de sorte que le mariage étant déclaré nul elle laisserait du même coup à son adjointe la latitude d'épouser son fiancé. La bru de R. Ismaël refusa de persister dans son état de mariage, bien qu'elle en eût un enfant auprès d'elle. R. Hiskia dit au nom de R. Abahou que R. Juda, R. Simon et R. Ismaël professent le même avis. Ainsi, l'on a enseigné: la fille mineure peut plus tard refuser un nouveau fiancé si elle a été promise avant sa puberté (antequam duo pilos habuerit), selon l'avis de R. Méir; R. Juda dit qu'il faut sur le corps un excédant de partie ombrée (a pilis); enfin R. Simon exige l'extension (47)L'arrondissement. Cf. Tossefta au Nida 6; B., ibid., 47. de la paume (du pubis). R. Zeira et R. Hiya disent au nom de R. Simon b. Lakish qu'il faut les deux dernières conditions réunies.
Pnei Moshe non traduit
זאת אומרת. אמתני' קאי דקתני ואי את יכול לומר בחמותו כו' שאין קטנה יולדת:
דלא כן. דאל''כ תמתין עד שתגדיל ותמאן כו' כלומר שתמאן בקטנות' ותמתין עד שתגדיל ותאמר רוצה אני במיאוני' ראשונים דס''ל להאי תלמודא דחיישינן שמא תחזור משתגדיל וכשמואל בבלי ק''ז:
כלתו כו'. ובבבלי נדה נ''ב גריס בתו כלו' דר''י פליג דס''ל דאפי' בקידושי קטנות יכולה היא למאן אחר שילדה וכדמוכח שם דלאו דוקא בקידושי טעות הוא הא דאמרי' בעלמא אליב' דר''י דממאנ'. ולא מיתוקמא מתני' דהכא כוותי':
אמרו דבר א'. כדתני בברייתא דלקמי' עד אימתי כו' והובאה בבבלי שם. כלומר דלר' יודה עד שירבה השחור והיינו בריבוי שערות ואפשר לה שכבר ילדה וכן לר''ש דאמר עד שתתפשט הכף וכן גריס לה בתוספתא נדה פ''ו דברי ר''ש גבי מיאון ובבבלי יוצא דופן מ''ז תני לה גבי סימני בגרות עד שתתמעך הכף והוא מקום תפוח למעלה מאותו מקום כיון שמתגדלת מתמעך והולך:
ויהא השחור רבה. דתרווייהו בעינן ולפעמים משכחת לה זה בלא זה:
על הלבן. כן היא גי' התוס' שם לבן הוא הבשר:
רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי לָֽעֲזָר בְשֵׁם רִבִי הוֹשַׁעְיָה. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יַסָּא. אָמַר. אֵיזְלוֹן לְגַבֵּי רִבִּי אַבָּהוּ דְּאִית לֵיהּ אוּלְפָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. אֲנָן לֵית לָן אוּלְפָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. רִבִּי חֲנִינָה אָמַר. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְצִיפּוֹרַייָא. אַתּוּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הֲלָכָה כְּרִבִּי יוּדָה. וְלֵית הִיא כֵן. מַאי כְדוֹן. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מוֹדֵיי רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם נִבְעֲלָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת שֶׁאֵין יְכוֹלָה לְמֵאֵין. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מוֹדֵיי רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם נִתְקַדְּשָׁה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת שֶׁאֵינָה יְכוֹלָה לְמֵאֵין. עַל דַּעתֵיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָה דְאָמַר. נִתְקַדְּשָׁה מִשֶׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת. הָא אִם נִתְקַדְּשָׁה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת וְנִבְעֲלָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְּׁתֵי שְׂעָרוֹת יְכוֹלָה הִיא לְמֵאֵין. נִיחָא. עַל דַעְתִּין דַּחֲבֵרַיָּא דְּאִינּוּן אָֽמְרִין. נִבְעֲלָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת. הָא אִם נִבְעֲלָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת יְכוֹלָה הִיא לְמֵאֵין.
Traduction
R. Abahou et R. Eliézer disent au nom de R. Oshia que l'avis de R. Juda sert de règle, et c'est aussi ce que déclare R. Josué b. Levi. Comme on rapporta ce fait devant R. Yossa, pour le consulter, il dit: allez auprès de R. Abahou, qui a une tradition de son maître, d'avoir à suivre l'avis de R. Juda, tandis que nous n'avons pas reçu une tradition de ce genre. R. Hanina dit aussi que l'avis de R. Juda l'emporte comme règle. R. Yohanan dit aux habitants de Sephoris: vous dites au nom de R. Hanina que, selon lui, l'avis de R. Juda sert de règle, et pourtant il n'en est pas ainsi. Quelle est en somme l'opinion qui doit prévaloir? La voici: selon les compagnons d'études, au nom de R. Hanina, R. Juda reconnaît que si la femme a été épousée (inita) à partir de sa puberté (et habuit duo pilos), elle ne peut plus opposer de refus (elle a donné des preuves d'aptitude au mariage en son adolescence); de même, selon R. Zeira au nom de R. Hanina, R. Juda admet que si elle a été mariée par contrat depuis qu'elle a les signes de puberté, elle ne peut plus opposer de refus (tous sont d'accord à ce sujet). Seulement, selon R. Zeira, qui vient d'émettre l'avis qu'il s'agit d'un mariage par contrat après la puberté, il semble admis que si la consécration de mariage a eu lieu avant cette puberté, et l'union réelle a eu lieu après, la fille pourrait opposer un refus: on comprend alors l'assertion précédente (disant que l'avis de R. Juda et de R. Ismaël reviennent au même).
Pnei Moshe non traduit
הלכה כר''י. וכן אמר ריב''ל:
דאית לי' אולפן. שהוא מקובל כן:
לציפורייא. לאנשי ציפורי:
הלכה כר' יודה. והיינו מה דאמר לעיל דר''י ור' ישמעאל אמרו דבר א' דאפילו אחר שילדה:
ולית היא כן. דלא אמר ר' חנינה הכי וכדמסיק:
מאי כדון. מאי טעמא משום דפליגי חברייא בני הישיבה ור''ז בהא:
שאם נבעלה כו'. דהך ביאה הוי קידושין גמורין שהרי גדולה היא ובידה לקדש עצמה וכן אמר בבבלי שם לר''י:
על דעתי' כו' השתא מסיק למילתי' דר' יוחנן דבשלמא ע''ד דר''ז דאמר בנתקדשה בגדלות תליא מילתא אבל אם נתקדשה בקטנותה אעפ''י שנבעלה לאחר מכאן ממאנת דאמרינן על דעת קידושי הראשונים הוא בועל ולא נתכוין לחזור ולקדשה:
ניחא. דשפיר משכחת לה דילדה וחי' היא וממאנת לר''י:
על דעתין דחברייא כו'. אלא אליבא דידהו דבנבעלה תליא מילתא לר''י ואינה יכולה למאן אם לא שנבעלה קודם שהביאה ב' שערות:
וְזֶה אֵימָתַי. עִיבֵּרָה וְיָֽלְדָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת. וְחָיָה הִיא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי רְדִיפָא רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. אִיתָא. עִיבֵּרָה וְיָֽלְדָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת הִיא וּבְנָהּ מֵתִים. מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת הִיא וּבְנָהּ חַייִם. עִיבֵּרָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת וְיָֽלְדָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת הִיא חָיָה וּבְנָהּ מַת. מַאי כְדוֹן. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּרִבִּי יוּדָה. עַד שֶׁיַּרְבֶּה שָׁחוֹר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. עַל תְּנַאי קִידּוּשׁ הָרִאשׁוֹן וּבָעַל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי יוּדָה. דְּאָֽמְרֵי. בַּסִּימָנִין הַדָּבָר תָּלוּי. נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דּוּ אָמַר. לִכְשֶׁיּוֹסִיף בָּהּ קִנְייָן אֶחָד. מֵעַתָּה אֲפִילוּ גְדוֹלָה. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. וְכֵינִי. אֶלָּא כְדֵי שֶׁלֹּא יִתְפָּֽרְצוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּזִימָּה.
Traduction
Mais, d'après les autres compagnons, disant qu'il s'agit d'une union effective après la puberté, mais qu'au cas où celle-ci a eu lieu avant cet âge, la fille pourrait opposer un refus, comment admettre qu'elle aurait conçu et enfanté avant cet âge, tout en restant en vie? R. Redifa ou R. Yona n'a-t-il pas dit au nom de R. Ila (48)J. (Sota 2, 1); Cf. (Pessahim 8, 1).: '' Si une femme conçoit et enfante avant la puberté, ni la mère ni l'enfant ne pourront survivre; si c'est après les signes de la puberté, l'une et l'autre vivront; si la conception a eu lieu avant, et la mise au monde après cette époque, la mère survivra, non l'enfant (49)Il y a donc incompatibilité entre l'hypothèse d'une union avant la puberté et la survivance de l'enfant.; '' comment donc justifier l'assertion émise plus haut par les compagnons d'étude, que R. Ismaël et R. Juda sont du même avis? Ils ont voulu dire seulement que R. Ismaël adopte l'avis de R. Juda, en ce que la partie ombrée (a pilis) doit être la plus grande part, et il se conforme au dire de R. Simon, qu'une mineure devenue grande peut refuser un nouveau mari, par suite du mariage conclu en premier lieu. Cependant, ceci s'explique, d'après R. Méir et R. Juda, qui font dépendre la puberté des signes extérieurs (a pilis); mais, selon R. Simon, qui exige de plus l'acquisition d'un autre signe (l'extension de la paume), quel que soit l'âge, est-ce à dire que la fille pourrait toujours opposer un refus en ce cas, sous le prétexte d'avoir été mariée une première fois avant la puberté (si ladite extension n'était pas encore visible)? En effet, dit R. Isaac, il en est ainsi: seulement, les sages ont fixé une limite anticipée pour éviter aux filles d'Israël de se livrer à la débauche (si elles pouvaient arguer d'un premier mariage accompli trop tôt, afin de s'opposer à un second).
Pnei Moshe non traduit
וזה אימת כו'. כלומר דע''כ עיברה קודם ב' שערות דאז תוכל למאן והא דנקט וילדה לאו דוקא אלא משום דמסיק הקושיא וחי' היא כלומר דשתיהן ודאי לא מצית אמרת דהא לאו חי' היא ואם ילדה לאחר מכאן עכ''פ בנה מת וכדלקמן:
וחי' היא. בתמי' ולא משכחת לה דתמאן לאחר שתלד:
לא כן אמר ר' רדיפא כו'. דגבול יש לה:
איתא עיברה. אשה שנתעברה כו':
משהביאה כו'. וזהו לאחר הזמן דרבה בר ליואי בבלי פירקין י''ב וכן פי' התוספות שם. ואע''ג דמשכחת לה שעיברה קודם ב' שערות וילדה לאחר מכאן דהיא חיה. משום דעיקר הקושי' על הא דאמר לעיל דר''י כר' ישמעאל דאפי' בנה על כתיפה ממאנת וזה לא משכחת לה לחברייא אליבא דר' יודה. ומשמע מהכא דס''ל דתוך הזמן היא ובנה מתים ודאי אבל בבבלי שם עלה דמקשי על רב ביבי מחמותו דמתני' מסיק דשמא תמות וחמותו אי אתה מוצא כו' שכבר ילדה ובנים הרי הן כסימנין כדפרישי' במתני':
מאי כדון. היכי מפרשי' השתא אליבא דחברייא הא דאמרן לעיל אמרו דבר א':
ה''ג ר' ישמעאל כר' יודה עד שירבה שחור כר''ש כו'. כלו' הא דאמרי' דאמרו דבר אחד לאו דר' יודה סבר להא דר' ישמעאל דאפי' בנה על כתיפ' כו' אלא ר' ישמעאל הוא דסבר כר' יודה וכר''ש בזה דאפי' נתגדלה יכולה היא למאן על קידושי קטנות כדמפרש טעמא דאמרי' על תנאי קידושי הראשון הוא בועל וכדלעיל:
והשתא פריך אבריית' דלעיל על דעתי' כו' ניחא. דקבעו חכמים זמן עד שתביא סימנין הללו דאז גדולה היא ואינה יכולה למאן ואפי' לר''י אפשר נמי דלא ס''ל דאף בגדלותה תמאן דעל דעת קידושי ראשון כו' אלא דלא מיקרי גדולה עד שירבה השחור:
ע''ד כו'. אלא לר''ש דאמר עד שתתפשט הכף ואפי' לאחר שריבה השחור דודאי גדולה היא וטעמי' דעל קידושי הראשון הוא בועל כדמסיק:
דו אמר. כמו דאמר:
לכשיוסיף בה קנין אחר. כלומר הא דאמרן עד שתתפשט א''כ מעתה אפי' גדולה היא תוכל למאן לעולם על קידושי קטנות בתמי':
וקאמר ר' יצחק וכיני. כן הדבר באמת לר''ש אלא שתיקנו תכמים זה הזמן כדי שלא יתפרצו כו' ואם היא גדולה כ''כ אינה יכולה למאן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source